Anna Sokolow

https://en.wikipedia.org/wiki/Anna_Sokolow

Anna Sokolow (February 9, 1910, Hartford, Connecticut – March 29, 2000 in Manhattan, New York City was an American dancer and choreographer. She was also a co-founder of the Actors Studio.

Contents [show] Training[edit] Sokolow began studying dance and performing with instructors at the Emanuel Sisterhood Settlement House; in early adolescence, she left school to train full-time.[1] She began studying in earnest at what became the Neighborhood Playhouse, where her teachers included Blanche Talmud, Bird Larson, Martha Graham and Louis Horst.[2]

Career[edit] She started her professional career in 1929 as a member of Martha Graham's company. Beginning in the 1930s, she affiliated herself with the politicized "radical dance" movement, out of which developed her work Anti-War Trilogy (1933).[3] By 1936, she had organized her first company, Dance Unit. Sokolow was also associated with the socially conscious collective the New Dance Group and the larger Workers Dance League. According to dance historian Ellen Graff, Sokolow's work with these groups was instrumental in transforming the "agitprop style" associated with early political dance by melding it with "emerging professional and artistic standards in 'new' dance."[4] Throughout the 1930s and 1940s, she performed and choreographed both solo and ensemble works, which tackled subject matter that included the exploitation of workers and growing troubles of Jews in Germany. Several works from this period, including Anti-War Trilogy, were set to music by the composer Alex North.[5]

In 1939, Sokolow began a lifelong association with the dance in Mexico and Israel. Her work for the Secretariat of Public Education facilitated the establishment of the National Academy of Dance. In Israel, she choreographed for major dance companies, including Batsheva, Inbal, and the Lyric Theatre.

Sokolow created works full of dramatic contemporary imagery, revealing the full spectrum of human experience and reflecting the tension and alienation of her time. Rooms (1955), featuring music composed by Kenyon Hopkins for a jazz ensemble, dealt with urban alienation, while Dreams (1961) grew from the horrors of the Holocaust. Other major modern dance works included Lyric Suite (1954), Odes (1965), and Opus 65 (1965). In 1991, Anna Kisselgoff summed up Sokolow's aesthetic as "American Expressionism," and commented that "Stillness is a large part of her choreography, and Miss Sokolow can sum up a state of being -- an entire society -- in an arrested pose."[6]

In addition to her work as a choreographer, Sokolow was also an influential teacher of both dance and movement for actors. At Juilliard, she taught what she called "method dancing" from 1958 to 1993. She also taught movement for actors at The Actors Studio (where she was a founding member), the Lincoln Center Repertory Theatre School, and the HB Studio. [7]

Sokolow was inducted into the National Museum of Dance's Mr. & Mrs. Cornelius Vanderbilt Whitney Hall of Fame in 1998.

Repertory[edit] Since the dispersal of Anna Sokolow's company—Players' Project—in 2004, its former co-artistic directors have formed separate institutions to maintain Sokolow's Legacy.

The Sokolow Theatre Dance Ensemble[8] performs Sokolow's repertory plus contemporary choreographies under the direction of Jim May. The Sokolow Theatre Dance Ensemble offers educational programs, professional workshops, coaching, and actively licenses and reconstructs Sokolow's works.

Sokolow Now!, the archival dance company of the Sokolow Dance Foundation, performs Sokolow's repertory exclusively and is under the direction of Lorry May. The foundation[9] also offers unique educational programs and actively licenses and reconstructs Sokolow's works.

Many of Sokolow's works were filmed and are held at the New York Public Library in its Dance Division.

Works for Broadway[edit] Noah (1935) - play with music by Louis Horst - co-choreographer Sing for Your Supper (1939) - revue - co-choreographer Street Scene (1947) - musical - choreographer The Great Campaign (1947) - play - choreographer Sleepy Hollow (1948) - musical - choreographer Regina (1949) - opera - choreographer Happy as Larry (1950) - musical - choreographer Camino Real (1953) - play - directing assistant Red Roses for Me (1955) - play - choreographer - Tony Nomination for Best Choreography Candide (1956) - operetta - choreographer Copper and Brass (1957) - musical - choreographer Clothes for a Summer Hotel (1980) - dance consultant References[edit] Jump up ^ Larry Warren, Anna Sokolow: The Rebellious Spirit (London and New York: Routledge, 1998), 8. ISBN 90-5702-184-6. Jump up ^ Warren, Anna Sokolow, 11-17. Jump up ^ Anna Sokolow: Radical Dance. Accessed 1-3-2008. Jump up ^ Ellen Graff, Stepping Left: Dance and Politics in New York City, 1928-1942 (Durham, NC: Duke University Press, 1997), 52-53. ISBN 0-8223-1948-9. Jump up ^ Sanya Shoilevska Henderson, Alex North, Film Composer (Jefferson, NC: McFarland Press, 2003), 226. ISBN 0-7864-1470-7. Jump up ^ Anna Kisselgoff, "Sokolow Takes a Bow for 50 Years," New York Times 20-1-1991. Accessed 1-3-2008. Jump up ^ Andrea Olmstead, Juilliard: A History (Urbana, IL: University of Illinois Press, 1999), 202-203. ISBN 0-252-07106-9. Jump up ^ http://www.sokolowtheaterdance.org Jump up ^ http://www.annasokolow.org

אנה סוקולוב

' (Anna Sokolow; ‏ 9 בפברואר 1910, הרטפורד, קונטיקט – 29 במרץ 2000, ניו יורק) הייתה רקדנית וכוריאוגרפית יהודייה-אמריקאית.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 יצירותיה 3 ראו גם 4 קישורים חיצוניים 5 הערות שוליים ביוגרפיה סוקולוב החלה את הכשרתה בריקוד אצל לואיס הורסט ומרתה גרהם בבית אמנויות הבמה השכונתי. בשנות השלושים הייתה חברת להקת הריקוד של גראהם במשך שמונה שנים, ובמקביל שימשה מתמחה מדגימה בשיעורי הכוריאוגרפיה של הורסט. באותה תקופה, במהלך השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית, הקימה סוקולוב להקה משלה, אשר הייתה קשורה לאיגודים המקצועיים, ויצרה עבורה עבודות אנסמבל וסולו. דמותה של איזדורה דאנקן היוותה מקור השראה מרכזי עבורה.

בסוף שנות השלושים סוקולוב הוזמנה עם להקתה, וכן המנהל המוזיקלי אלכס נורת', למקסיקו ובשנות הארבעים ייסדה להקת מחול מודרני ראשונה במקסיקו.

כרקדנית בלטו עבודותיה המקוריות "קדיש" (1945), כתגובה למאורעות השואה, ו"הדיבוק" (1951), בהשראת המחזה. זהו גם היה תפקידה האחרון בריקוד.

בשנת 1953 שכנע ג'רום רובינס את סוקולוב להירתם לביסוס מקצועיותה של להקת ענבל הישראלית. השניים סייעו יחדיו להכנת מסעה המוצלח של להקת ענבל באירופה ובארצות הברית. קשריה עם המחול בישראל התהדקו וסוקולוב עבדה בארץ עם להקות המחול המרכזיות, בהן: להקת בת שבע, להקת ענבל והתיאטרון הלירי אותו ייסדה. בעבודתה עם התיאטראות בארץ בלטה עבודתה על עיצוב התנועה במחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" (1964).

סוקולוב הביאה את המחול המודרני לברודוויי ועבדה עם טנסי ויליאמס, איליה קאזאן (סוקולוב שימשה עוזרת במאי בקמינו ריאל), קורט וייל (תמונת רחוב), ברטולט ברכט (גליליאו), מארק בליצשטיין (רג'ינה) וליאונרד ברנשטיין (קנדיד). בניו יורק הייתה חברה בקבוצה המייסדת של בית הספר למשחק "אולפן השחקנים", שפעל על בסיס שיטת סטניסלבסקי. כארבעים שנה לימדה במחלקות למחול ולדרמה בג'וליארד.

סוקולוב חיפשה את הקשר בין צורות האמנות השונות והייתה הראשונה שהשתמשה בג'אז לעבודת מחול רציני. חרף השתייכותה למחול המודרני בלטו יצירותיה הכוריאוגרפיות בלהקות בלט חשובות ובאופרה. בין מקורות ההשראה שלה להקמת תיאטראות מחול הייתה אמנות פלסטית.

לשיטתה, צעדי מחול מכילים בתוכם משמעות פנימית ולכל צעד בודד זכות קיום רק כחלק מהמבנה הכוריאוגרפי. סוקולוב נודעה ביכולת האבחון שלה לתנועות וביכולתה להוביל רקדנים משימוש בתנועות "חסרות משמעות" לתנועות "אמינות".

עיסוקה בכוריאוגרפיה, כמרצה וכיוצרת, נמשך עד סמוך לפטירתה, בגיל תשעים. רבות מעבודותיה צולמו ונכתבו בשפת תנועה.

בשנת 1956 הייתה מועמדת לפרס טוני על כוריאוגרפיה להצגה Red Roses for Me של המחזאי שון או'קייסי. בשנת 1991 הוענק לסוקולוב פרס אמריקן דאנס פסטיבל לשנת 1991. (Samuel H. Scripps American Dance Festival Award). כאות הוקרה על עבודתה נקרא בשנת 2004 רחוב במנהטן על שמה.[1]

יצירותיה לוויה אמריקאית מוזרה (1935) אודות פועל מתכת שנספה בעבודה. טבח החפים מפשע (1937) למוזיקה של אלכס נורת'. חדרים (1955) שביטא את הבדידות והניכור בכרך הגדול, למוזיקת ג'אז של קניון הופקינס. חלומות (1961) שצמח על רקע זוועות השואה. סוויטה לירית (1954) למוזיקה אטונלית של אלבן ברג. אודס (1965) מוזיקה: אדגר וארז מדבריות (1967) מוזיקה: אדגר וארז אופוס 65 (1965). מוזיקה: תיאו מסרו. מעשה בחייל (1954) מוזיקה: איגור סטרווינסקי האוצר מאת י"ל פרץ (1962)(בימוי) מוזיקה: נתן מישורי. צעדי הדממה (1968) פעולה ללא מילים (1969) על בסיס המחזה של סמואל בקט. מגריט, מגריט (1970) בהשראת הצייר שיר השירים (1976) מוזיקה: בן-ציון אורגד מתוך יומניו של פרנץ קפקא (בימוי) - מחזה (1980) בהשראת הסופר הערכה לגרטרוד (1978) - לזכרה של המורה והרקדנית גרטרוד קראוס. כנפיים (1979) (בימוי וכוריאוגרפיה) - מחזה מאת ישראל אלירז מוזיקה: מרק קופיטמן. הכל חיב ללכת (1982) אודות חסרי הבית בכרך הגדול מוזיקה: תיאו מסרו. החתונה (כלולות) (1982) מוזיקה: איגור סטרווינסקי ראו גם ספריית בית אריאלה - ספרייה למחול: קלטות וידאו כתבי עת וספרים. Anna Sokolow The Rebellious Spirit by Larry Warren - ביוגרפיה של אנה סוקולוב The Modern Dance :Seven Statements of Belief edited by Selma Jeanne Cohen Dance Magazine-Transitions By Don McDonagh- July, 2000 מחול עכשיו- כתב עת למחול - גיליון 2, יולי 2000 - דברים לזכרה מאת גיורא מנור, גליה גת ומשה רומנו. דרכה הכוריאוגרפית של שרה לוי תנאי, גיורא מנור להקת מחול בת-שבע, רינה גלוק, הוצאת כרמל, 2006 קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנה סוקולוב בוויקישיתוף רוני דורי, הכישרון של אנה סוקולוב , עכבר העיר, 9 בפברואר 2010 אנה סוקולוב

במסד הנתונים IBDB (באנגלית) ג'ואנה הריס, אנה סוקולוב , באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית), מאמר ביוגרפי מבחר כתבות על אנה סוקולוב באנצ נשים יהודיות הניה רוטנברג, "רשימת עבודותיה של אנה סוקולוב בישראל. (הקישור אינו פעיל)" באתר קולות המחול , 6 בפברואר 2010. הניה רוטנברג, "מאה שנה להולדתה של אנה סוקולוב – הפרק הישראלי. " באתר קולות המחול , 10 באוגוסט 2013. רות אשל, מחול פורש כנפיים - יצירה ישראלית לבמה 1920-2000, כרך א', שער 2, הוצאת יומני מחול - www.israeldance-diaries.com אנה סוקולוב , באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%95%D7%A7...