Leopold Zaharovitch Trepper

https://en.wikipedia.org/wiki/Leopold_Trepper

Leopold Trepper

''''''(February 23, 1904 – January 19, 1982) was a Polish Communist, agent of the Red Army Intelligence, with the code name of Otto and had been working with them since 1930.[1][2] He was the technical director of intelligence agency in western Europe and was responsible for recruiting agents and creating espionage networks.[3] He was also a resistance fighter and journalist of Jewish descent.[4] Trepper was an experienced intelligence officer, an extremely resourceful and capable man who was completely at home in the west, a man who could not be drawn in conversation, who lived a concealed life and whose special talent was a keen judge of people that enabled him to penetrate significant groups with ease.[5] By the start of World War II, Trepper controlled a large espionage network in Belgium and seven espionage networks in France.[6]

Contents 1 Life 2 Espionage career 2.1 World War II 2.2 Arrest 2.3 Playback 2.4 Postwar period 3 Emigration to Israel 4 Publications 5 References 6 Bibliography 7 External links Life On February 23, 1904, Leopold Trepper was born to a large Jewish family of 10 children in Nowy Targ, Poland that was part of Austria-Hungary in that time.[7] His father was a travelling farm machinery and seed merchant, who died when Trepper was almost twelve.[7] His parents sent him to school in Lviv in Ukraine to escape the strong militant and anti-Semitic tradition in Poland.[7] Trepper met Sarah Orschitzer in Lviv, who was working in a chocolate factory and taking evening classes to train as a teacher.[8] She was either the mistress or wife of Trepper[3] and was also a Jewish communist who travelled under the alias Luba Brekson.[8] After school, Trepper moved to Kraków to study history and literature at the Jagiellonian University.[7] His lack of money lead him to political artisans and left wing student groups.[3] After the October Revolution he joined the Bolsheviks and became a communist.

After the Polish war with the Soviet Union, Poland suffered an economic crisis and Trepper had to leave university for lack of funds.[7] He found work first as a workshop locksmith, mason and later worked in the mines in Katowice.[6] Two years later in 1926 he moved to Dąbrowa to work as a labourer in a foundry. In 1927, due to the extreme poverty and lack of food, he agitated the workers to strike.[7] As one of the ringleaders he was caught and imprisoned for eight months.[3] Finding it impossible to get work after the uprising, Trepper applied for a visa for France but was refused. In the same year, Trepper then joined the Zionist socialist movement Hashomer Hatzair, members of whom helped him to emigrate from Poland to Haifa, Palestine[4] via Brindisi to work on the roads, later in a Kibbutz[9] Sarah Orschitzer followed Trepper to Palestine. She was involved in an illegal communist demonstration, was arrested and jailed. She would have been deported had she not married a Palestinian citizen.[10]

In 1929 after moving to Tel Aviv, Trepper became a member of the central committee of the Palestine Communist Party.[9] Between 1928 and 1930 Trepper was the organiser of the Eḥud or Unity faction, a Jewish-Arab communist labour organisation within Histadrut trade union body.[11] Most of its members came from the Kerem HaTeimanim area and worked against the British forces in Palestine. In 1929 he attended a meeting of the International Red Aid,[3] when he was identified as an agitator and militant communist by the British, who subsequently arrested and interned him for 15 days[3] at the citadel's prison in Acre, Israel. Trepper organised a hunger strike after learning that the communist prisoners were to be deported.[12] He was released after news of the hunger strike reached London and the British newspapers. Trepper and the hunger strikers were placed on stretchers outside the prison, as by that time they were too weak to walk with lack of food.[12] In March 1930 after given the choice of leaving Palestine or face being forcefully deported to Cyprus. Trepper travelled via Syria to Marseille, France and worked as a dishwasher.[3] Trepper then travelled to Paris where he found work as a decorator living a poor existence.[3] He came into contact with numerous left wing intellectuals and communist workers[3] that eventually led him to become a member of the Rabcors, an illegal political organisation[13] that was dominated by communists who sent both men and intelligence to Moscow.[14] He continued to work for the organisation until French intelligence broke it up in 1932.[13] Trepper escaped by train to Berlin, where he contacted the Soviet embassy.[15] After several days he was ordered to report to Moscow[16] in the spring of 1932.[3] Trepper left Paris on a Polish passport.[3]

Between 1932 and 1935, Trepper worked to become a GRU agent by learning his trade. He initially attended the Kumns University where he obtained a diploma. Later he studied history at Pokrowski University and awarded a degree, enabling him to work as a teacher.[3] During that period in Moscow, Trepper was in constant touch with the Russian intelligence instructors who taught him the practical skills of an espionage agent.[3] At the same time, Trepper's wife also attended Kumns University for a year.[3] By the winter of 1935 and after spending several months teaching history at a school in Moscow, his training was completed.[3] In 1935, Trepper submitted a column he wrote on the arts to the newspaper for Russian Jews called Truth.[17]

Espionage career In 1935 or 1936, Trepper was given the post of technical director of Soviet intelligence in Western Europe and was now known as the Big Chief and subsequently returned to Paris, France[3] on a passport under the name Sommer. On his return to Paris he spent five months investigating the extant network and accidentally exposed a double agent, a Dutch Jew who was the former head of the Soviet espionage network in the United States and who was turned by the Federal Bureau of Investigation.[17] He returned to the Soviet Union under the passport Majeris to inform Soviet intelligence of his findings and returned five months later.[17] In 1936 Trepper visited Scandinavia on short-term technical mission.[3] In December 1936, he returned to Paris which remained his base until the end of 1938.[3] For most of 1937, Trepper was concerned with extensive planning and re-organisation of Soviet intelligence operations in Western Europe. During that year he visited Switzerland, the British Isles and Scandinavia.[3]

In the autumn of 1938, Trepper made contact with the Jewish businessman Leon Grossvogel, who he had known in Palestine.[18] Grossvogel ran a small business called Le Roi du Caoutchouc or The Raincoat King on behalf of its owners. Trepper had a plan to use money that had been provided to him to create an business that would be the export division of The Raincoat King. Trepper financed Grossvogel to the sum of $8000 to create the new business,[19] that was given an unidiomatic name of The Foreign Excellent Raincoat Company.[18] The new business would deal in the export of raincoats and was considered by Trepper to be the ideal cover for the groups espionage network.[20] As the business had to operate with the full knowledge of the state, shares had to be issued. Among the shareholders was former official of the Belgian Foreign Office[21] Jules Jasper[22] Jasper's brother, Henri Jaspar was the former prime minister of Belgium, so Jules Jasper was seen as the ideal person to direct the company, providing it with a veneer of respectability.[21] The company was created in December 1938.[23]

At the same time in 1939, Grossvogel spent most of the year travelling around seven major sea ports that were trading with the United Kingdom to establish branches of The Foreign Excellent Raincoat Company and putting in agents to run them.[22] The ports were at Oslo, Stockholm, Copenhagen, Hamburg, Wilhelmshaven, Ostend and Boulogne.[22] Owing to local regulations it was difficult to create the type of branch office that was required. In fact, only one branch was created in Stockholm.[24]

On 6 March 1939, Trepper, now using the alias Adam Mikler, a wealthy Canadian businessman, travelling from Quebec, accompanied with his wife Sarah Orschitzer who was travelling as Anna Mikler moved to Belgium to make it his new base[23] and settled at their apartment located at 198 Avenue Richard Neybergh, Brussels.[3] After the company was created, Trepper instituted the circulation of gossip and rumours by his group, to spread the word that a wealthy Canadian had funded the business, so it became as no surprise to the Belgium business community when Trepper arrived in Brussels and became associated with the company.[23] In 25 March 1939, Trepper met the GRU intelligence agent Mikhail Makarov in a cafe.[25] Makarov, a wireless telegraphy (WT) operator and forger had been sent from Moscow via Stockholm and Copenhagen to Paris whilst travelling on a Uruguayan passport, under the alias Carlos Alamo.[26] Makarov's was an expert in secret inks and forgery.[27] His original remit was to provide Trepper with forged documentation, however Grossvogel had introduced Abraham Rajchmann, an criminal forger to the group, and henceforth had become the group's forger. Instead, Makarov started to work as a WT operator for the group and was posted to Ostend to work at a branch of the Raincoat Company. To increase his cover, the branch was sold to him. Makarov immediately start to train other operators in WT procedure.[27] On July 1939 Anatoly Gurevich posing as the wealthy Vincente Sierra, arrived in Brussels while travelling on a Uruguayan passport.[28] On 17 July 1939 Gurevich made contact with Trepper in Ghent[29] It was arranged that Trepper would teach the operation of the Raincoat Company to Gurevich. To make contacts in different strata of society, Gurevich started to familiarise himself with Belgium society and studied the country to enable the collection of economic knowledge. Gurevich took part in ballroom dancing and riding lessons and as he travelled between luxury hotels, mail bearing the stamps of Uruguay awaited his arrival. To improve his language skills in French, English and German, Gurevich enrolled at the Free University of Brussels.[29] In the months leading up to the war Trepper's plans changed with Sukolov having to be introduced into the Belgian network gradually, eventually ending up working as an assistant to Trepper and performing the normal bureaucratic operations in an espionage network including, as a cipher clerk, deciphering instructions from Soviet intelligence, preparing reports from information forwarded from a contact in the Soviet Trade Representation of Belgium.[29] In the same year, Trepper met the American classical dancer Georgie De Winter in Brussels as she dropped her gloves while paying a bill in bakers shop.[18] De Winter would go on to become the mistress of Trepper and had a child, Patrick De Winter. Historians are unsure if the child was Trepper's.[27]

World War II In 1938, Trepper was sent to organize and coordinate an intelligence network in Nazi-occupied Europe, based in Belgium. The Gestapo named it the Red Orchestra (Die Rote Kapelle). Prior to the German attack on the Soviet Union, he sent information about German troop transfers from other fronts for Operation Barbarossa through a Soviet military attaché in Vichy France. Eventually, the Gestapo uncovered the network and Trepper fled to France.

In France, Trepper established another network, but eventually the Abwehr tracked him down.

Arrest The premises of Simex were searched in November 1942 and all known associates of the company were arrested. However no espionage material was found and the interrogation of prisoners failed to determine the whereabouts of Monsieur Gilbert, the alias that Trepper was using in his dealings with the firm.[30] The French commercial director of the firm Alfed Corbin informed the Gestapo of the address of Trepper's dentist.[3] Trepper was subsequently arrested on 24 November 1942 while he was sitting in a dentist's chair.[31]

The Gestapo treated Trepper leniently in the expectation that he would serve as a double agent in Paris. It is disputed as to how helpful he was to the Nazis. In 2002 author Patrick Marnham suggested Trepper not only exposed the Soviet agent Henri Robinson but may have been the source that betrayed French resistance leader Jean Moulin.[32]

Playback In 1943 Trepper escaped German custody and went underground. He emerged with the French Resistance after the liberation of Paris. He later claimed that he had contacted the French communist resistance during his imprisonment by Germans.

Postwar period The Soviets took Trepper to Russia but instead of rewarding him, they interned him in the Lubyanka prison. He vigorously defended his position and avoided execution for unknown reasons, but remained in prison until 1955. Before that, he was personally interrogated by SMERSH chief Viktor Abakumov. After his release, he returned to Poland to his wife and three sons. He became a head of the Sociocultural Association of Jews in Poland.

Emigration to Israel After the Six-Day War and the subsequent antisemitic campaign in Poland, Trepper wanted to emigrate to Israel. While the Polish communist government promoted and encouraged the emigration of thousands of Jews at that time, in the case of Trepper, who wrote a letter protesting the treatment of the Jews, permission was refused until international pressure forced the authorities to allow him and a number of other Jews in a similar situation to leave. He settled in Jerusalem in 1974.

Publications In 1975, he published his autobiography, The Great Game. A few years before, a book about the Red Orchestra containing interviews with both Soviets and Nazis had appeared, written by Gilles Perrault.

Leopold Trepper died in Jerusalem in 1982. According to a contemporary report from the Jewish Telegraphic Agency, "no government representatives or officials attended his funeral", although the Israeli Defence Minister Ariel Sharon subsequently awarded Trepper a posthumous medal, in a ceremony "attended by dozens of former members of anti-Nazi partisans and fighting groups."[33]

In the epilogue to The Great Game, Trepper wrote,

I do not regret the commitment of my youth, I do not regret the paths I have taken. In Denmark, in the fall of 1973, a young man asked me in a public meeting, "Haven't you sacrificed your life for nothing?" I replied, "No." "No" on one condition: that people understand the lesson of my life as a communist and a revolutionary, and do not turn themselves over to a deified party. I know that youth will succeed where we have failed, that socialism will triumph and that it will not have the colour of the Russian tanks that crushed Prague."

לאופולד טרפר

' (Leopold Trepper;‏ 23 בפברואר 1904 - 19 בינואר 1982) היה ראש רשת ריגול של המודיעין הסובייטי במערב אירופה, שפעלה בשנים 1938–1942. רשת ריגול זו כונתה על ידי הגרמנים בשם "התזמורת האדומה". טרפר ידוע גם בכינויו המחתרתיים לייב דומב (Leiba Domb) ו"הבוס הגדול" ( Le Grand Chef).

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 ילדותו ונעוריו 1.2 פעיל פוליטי 1.3 מרגל בשירות הסובייטים 1.4 נפילת הרשת 1.5 לאחר המלחמה 2 ספרו בעברית 3 ראו גם 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים ביוגרפיה ילדותו ונעוריו לאופולד טרפר נולד ב-23 בפברואר 1904 בנובי טארג (Nowy Targ), עיירה בדרום פולין (אז בתחום האימפריה האוסטרו-הונגרית), למשפחה יהודית קשת יום. מחשש לפרעות עברה המשפחה לווינה, אך לאחר שנתיים חזרה לנובי טארג. אביו, שהיה סוכן, נפטר מהתקף לב ב-1917, כאשר טרפר היה בן 12, והשאיר אחריו אישה ועשרה ילדים. טרפר, שנחשב במשפחתו לעילוי, נשלח ללימודי תיכון בלבוב למרות מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו. בילדותו התלבט רבות לגבי יחסו ליהדות, אך מותו של אביו ואכזבתו מהגישה הפסיבית היהודית של "הכול מן האלוהים" הכריעה את הכף ומאז פנה לכיוון אקטיבי והצטרף בשנת 1918 לתנועת "השומר הצעיר". הוא סיים את לימודי התיכון ועבר לקרקוב כדי ללמוד ספרות והיסטוריה אך לא סיים את לימודיו בשל מצבו הכלכלי הקשה.

פעיל פוליטי ב"שומר הצעיר" היה טרפר פעיל ביותר והושפע רבות דרכה גם מהתנועה הקומוניסטית, וכבר בגיל 16 נבחר להנהלה הארצית בתנועה. בשנת 1921 עברה משפחתו לדומברובה המתועשת שם התוודע מקרוב לחייהם הקשים של הפועלים. הוא המשיך את תפקידו ב"שומר הצעיר" אך הצטרף באותו הזמן גם למחתרת של הנוער הקומוניסטי תחת הכינוי "דומב" הלקוח מהשם דומברובה. בשנת 1923 הצטרף לשביתת פועלים בקרקוב, נעצר ונכנס ל"רשימה שחורה" שמנעה ממנו מלקבל עבודה. הוא הבין שעתידו בפולין טומן בחובו רק חיי עוני והישרדות ועל כן החליט לעלות במסגרת "השומר הצעיר" לארץ ישראל.[1]

הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1924 והחל בעבודת ייבוש ביצות באזור חדרה, אך עד מהרה נטש עבודה זו ובראשית 1925 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פ.ק.פ), ובהמשך אף עמד בראש הסניף המפלגתי בחיפה.[2] במסגרת המפלגה הקומוניסטית הכיר את ליאו גרוספוגל, שרייבר וליובה ברוידא (Люба Брауде) לה נישא בהמשך. בנוסף היה ממקימי "קבוצת איחוד" ששאבה את השראתה מהקומוניזם ושאפה לאחד את הפועלים היהודים והערבים, כאשר עיקרי מצעה היו:

לפעול למען קבלת הפועלים הערבים תחת ההסתדרות, שעד אז איגדה רק פועלים יהודים, ולמען אינטרנציונל מקצועי אחיד. ליזום מפגשים בין יהודים לערבים עם דגש על מפגשים תרבותיים. טרפר נעצר פעמים רבות ובשנת 1929 גורש מהארץ בעוון פעילותיו הקומוניסטיות ונסע לצרפת. הוא תיאר זאת: "המשטרה רדפה אחרי בלי הרף. לא בירושלים ולא בתל אביב לא נותרו מסתורים בטוחים. בארץ כה קטנה לא הייתה עוד אפשרות של חיי מחתרת בשביל העסקנים הידועים ביותר. גורשתי מהארץ על פי צו הנציב העליון והפלגתי לצרפת כשמטעני דל, אך באמתחתי שני מיסמכים, שבעיני לא יסולאו בפז: המלצה מאת הוועד המרכזי של "פ.ק.פ" שאישר את יציאתי, ואשרת מעבר".[3]

ליובה הצטרפה אליו כשנה לאחר מכן. הוא המשיך להיות פעיל במפלגה הקומוניסטית הצרפתית ובהמשך הפך לעורך של העיתון הקומוניסטי היידי "דער מארגן" (הבוקר).

ב-3 באפריל 1931 נולד ללאופולד ולליובה בן ראשון בשם מישל. מחשש לרדיפה ומאסר בעקבות פעילותו במפלגה עזב טרפר באמצע 1932 למוסקבה. הוא למד שם באוניברסיטת פרודובסקי הקומוניסטית. לובה ומישל הצטרפו אליו בראשית 1933. לאחר שסיים את לימודיו, שעסקו בין השאר בעיתונאות, צורף טרפר למערכת היומון "דער עמעס" ("אמת") שהיה מהדורתו היידית של "פראבדה". בשנת 1936 נולד לטרפר בן שני בשם אדגר.

מרגל בשירות הסובייטים Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התזמורת האדומה (טרפר) בשנת 1937 גויס טרפר לשירותי הביון הסובייטים תחת ארגון גה-אר-או. תפקידו הראשון היה לחקור את פרשת הריגול "פאנטומאס" שהתגלתה בצרפת. הוא טיהר את המפלגה הקומוניסטית הצרפתית מחשד של מתן מחסה למלשין ואף חשף את הבוגד האמיתי.[4] בדצמבר 1938 נשלח לבלגיה במסווה של איש עסקים קנדי בשם אדם מיקלר (Adam Mickler), כדי להקים שם רשת ריגול שמאוחר יותר קיבלה מהגרמנים את הכינוי "התזמורת האדומה". טרפר קיבל רשות ממפעיליו הסובייטים לגייס באופן עצמאי את חברי הרשת. הוא הגיע לבריסל, שם יצר קשר עם חברו מימי הפ.ק.פ. - ליאו גרוספוגל, שהפך ליד ימינו בניהול רשת הכיסוי שהקימו; עסק בייצור מעילי גשם בשם "The Foreign Excellent Trench-Coat". בימי השיא שלה מנתה הרשת כ-290 חברים (66 מהם - יהודים). לרשת היו סניפים במדינות סקנדינביה, דנמרק ובלגיה ובנוסף היו לה קשרים ברחבי אירופה ואף יפן.

לפי ההנחיות שקיבל ממפעיליו הסובייטים אסף טרפר מידע אודות הצבא הגרמני. בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב באוגוסט 1939 הגיעו הנחיות ממוסקבה להפסיק את כל פעולות הריגול נגד הגרמנים ולהפנותן לצרפת ובריטניה כדי לא לסכן את היחסים עם גרמניה. למרות זאת פעילויות רשת הריגול לא הופסקו לחלוטין אלא נשמרו בפרופיל נמוך, מה שתרם אחר כך ליכולת להשיג מידע על הגרמנים במהירות יחסית.

בשנת 1939 פגש טרפר בבלגיה בצעירה בת 20 בשם ג'ורג'י דה וינטר (Georgie de Winter), והם נכנסו לקשר רומנטי. היא לא ידעה על תפקידו כמרגל וחשבה שהוא איש עסקים מן המניין. כאשר נפגשו הייתה כבר ג'ורג'י בהריון ממאהב שזנח אותה וטרפר היה נשוי לליובה.[5]

לאחר פלישת הצבא הגרמני לבלגיה, ב-10 במאי 1940, נאלץ טרפר לשנות את סיפור הכיסוי שלו, משום שהבלגים חשדו שהוא גרמני והתכוונו לעצור אותו. הוא החל להציג עצמו כאיש עסקים צרפתי בשם ז'אן ז'ילבר (Jean Gilbert). הוא עבר לפריז ושם ביחד עם ליאו גרוספוגל והלל כץ הקים חברה מסחרית בשם "סימקס" (Simex) בפריז ואת "סימקסקו" (Simxco) בבריסל ובעזרתן יצר קשרים חזקים עם גרמניה. את גיוס ההון להקמת החברה גייסו מחברים בלגים שהוכנסו כשותפים ושלא ידעו על המטרה האמיתית שלשמה הוקמה החברה. החברה שימשה לא רק ככיסוי לפעילות הריגול של הרשת, אלא גם כמקור למימונה. רשת הריגול של טרפר הייתה בין הראשונות שקיבלה מידע מהימן אודות ההכנות הגרמניות לפלישה לברית המועצות. להתרעותיה החוזרות ונשנות הצטרפו התרעות הרבות שהתקבלו במוסקבה מרשתות הריגול השונות אך ללא הועיל. ב-22 ביוני 1941, ערב יום הפלישה העביר טרפר דרך הנספח הסובייטי בווישי מברק בעל דחיפות עליונה לשידור מיידי למוסקבה המתריע על פתיחת המתקפה הגרמנית על רוסיה למחרת, אך הממונים עליו במוסקבה עדיין לא האמינו לו וטענו כי זו "פרובוקציה בריטית".[6] "התזמורת האדומה" המשיכה לספק לברית המועצות מודיעין רב מתוך האימפריה הנאצית וסייעה רבות למאמץ המלחמתי בהדיפת הפלישה הנאצית מאדמת רוסיה.

נפילת הרשת אנשי ה"אבווהר" הגרמנים היו האחראים על גילוי רשתות הריגול שנשתלו ופעלו ברחבי האימפריה הנאצית. בסוף 1941 הם גילו כי משדר אותו כינו "פ.ט. איקס", שלקיומו היו מודעים זה מכבר, הגביר את תדירות שידורו. לאחר כמה בדיקות צמצמו את מיקומו של המשדר לבריסל ותפיסתו הפך להיות בחשיבות עליונה. בליל 12 בדצמבר 1941 אסרו הגרמנים כמה פעילים של רשת הריגול ומלבד המשדר נחשפה גם מעבדת זיוף מתוחכמת מאוד. הפשיטה הנחיתה מהלומה חזקה על הרשת הבלגית ואילצה אותה להשבית את פעילותה ולהתארגן מחדש. שני המשדרים האחרים נדמו לעת עתה ואת הפיקוד עליה תפס אדם בשם קונסטאנטין ייפרמוב (Константин Ефремов) שהיה עד אז מהנדס צבאי בצבא הרוסי בדרגת קפיטן.

לאחר זמן מה משהרגישו שהסכנה חלפה, חזרה הרשת לשדר מידע רב למוסקבה. הגרמנים, שהיו נחושים להשתיק את התשדורות אחת ולתמיד, הצליחו לעלות על משדר נוסף ולאחר שגילו את מיקומו יצאו למבצע בלילה של 30 ביוני 1942 ואסרו את המשדר עם השדרן שלו, ובנוסף כמה תשדורות חשובות. אחת מהתשדורות הכילה כתובת של משת"פ גרמני בדרג בכיר מאוד בחיל האוויר והוא נאסר זמן קצר לאחר מכן. הגרמנים המשיכו במצוד אחר הרשת וב-30 ביולי 1942 אסרו את ייפרמוב והעבירו אותו לצדם. צעד זה החל להניע את קריסת הרשת בבריסל. בזה אחר זה פותו אנשי קשר וסוכנים ליפול למלכודות של הגרמנים כאשר חלקם נשברים בחקירות ואף לעיתים עוברים לפעול תחת אנשי הביון הנגדי הנאצי, ובכך מאיצים עוד יותר את נפילת הרשת. לבסוף עלו הגרמנים גם על חברת "סימקסקו" ואסרו את עובדיה. הרשת בבריסל הייתה גמורה.

ב-24 בנובמבר 1942 נתפס טרפר על ידי הביון הנגדי הנאצי בצרפת כאשר הגיע לטיפול אצל רופא שיניים. טרפר הוחזק במשך כחודשיים וחצי במפקדת הגסטפו בצרפת ונעשו ניסיונות רבים כדי להעבירו לצד השני ולהשתמש בו כבסוכן כפול. מעדות של טרפר עצמו ואף לפי ספרו של ז'יל פרו, הוא עשה עצמו כמשתף פעולה עם שוביו, ובמקביל הצליח להבריח בחשאי דו"ח המפרט את פרטי לכידתו ונפילת רשת הריגול למוסקבה. טרפר מספר בראיון עם העיתונאי גדעון אלון במוסף "הארץ" משנת 1975: "הקימו עבורי בית מעצר מיוחד בבית שירות הביטחון הצרפתי. על דלת החדר קבעו שלט: "אסיר מיוחד - הכניסה אסורה".[7] הגרמנים, שהאמינו כי שיתוף הפעולה של טרפר כנה ואמיתי, העבירו אותו למתקן כליאה בעל רמת שמירה נמוכה יותר.[8] אחרי כשישה חדשים, ב-13 בספטמבר 1943 ניצל טרפר הזדמנות ביציאה שגרתית לבית המרקחת בליווי שומר יחיד ונמלט. הוא איתר את ג'ורג'י ושניהם ירדו למסתור כאשר במקביל יצר קשר טרפר עם מוסקבה כדי לעדכן אותם בנעשה.

טרפר חש שהגסטפו שבעקבותיו ועל כן נפרד לבסוף מג'ורג'י כדי לא לסכן אותה יותר מדי והמשיך בבריחתו לבדו. הוא יצר קשר עם המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ומצא מסתור קבע בו הגסטפו לא הצליח לשים עליו יד. הוא עדיין היה חלש מהתלאות שעבר במנוסתו ואף קשריו היו רופפים; מוסקבה חשדה בו כי בעקבות מאסרו הוא עובד בשביל הגסטפו ורשת הביון שלו כבר לא הייתה קיימת. אך למרות זאת, החל להשתקם במחבואו ולהמשיך לעשות ככל יכולתו בעזרת המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ואחת מתנועות המרי המחתרתיות הצרפתיות איתן הצליח ליצור קשר.

לאחר המלחמה באוקטובר 1944, חודשיים אחרי שחרור פריז, הגיעה משלחת צבאית סובייטית לצרפת. טרפר יצר עימם קשר וב-6 בינואר 1945 המריא חזרה למוסקבה במטוסו האישי של סטלין. אחרי נחיתתו נידון טרפר לחמש עשרה שנות מאסר בטענה כי שיתף פעולה עם הגסטפו כדי להציל את עורו, והוא נכלא בלוביאנקה כמו חלק מסוכניו שנשארו בחיים.

בשנת 1955, אחרי שסטלין מת והצמרת הסובייטית עברה תהפוכות, שוחרר טרפר וחזר אל אשתו ליובה ואל שני ילדיו. גזר דינו בוטל על ידי בית המשפט הסובייטי העליון על היותו "נטול כל בסיס" והוא קיבל תעודה רשמית שטיהרה את שמו. טרפר המשיך לחיות בוורשה תחת השם "לייב דומב". הוא הפך לנשיא "האיגוד התרבותי היהודי" בפולין וניהל הוצאה לאור של ספרות יהודית. ב-11 בנובמבר 1965 הוזמן לנאום באושוויץ בטקס לרגל 20 שנה לשחרור המחנה.

בשנת 1972 זכה טרפר בתביעת דיבה שהגיש נגד ז'אן רושה, ראש הריגול הנגדי הצרפתי, לאחר שזה האשימו בשיתוף פעולה עם הנאצים.[9]

לאחר מלחמת ששת הימים גברה האנטישמיות בפולין, וטרפר החליט לנסות לעלות שוב לישראל. בתחילה סירבה ממשלת פולין לאפשר לו לעזוב את תחומי המדינה,[10] אך מחאות בינלאומיות גרמו לה לאפשר למספר יהודים לעלות לישראל. בשנת 1974 הוא התיישב בירושלים, ובשנת 1975 פרסם את הספר האוטוביוגרפי שלו "התזמורת האדומה שלי" (די רױטע קאַפּעליע). הספר תורגם לאנגלית, צרפתית, רוסית ועברית.

לאופולד טרפר נפטר בירושלים ב-19 בינואר 1982.

ספרו בעברית לאופולד טרפר, התזמורת האדומה שלי; זכרונות ראש "התזמורת האדומה", הוצאת עידנים, 1975. ראו גם התזמורת האדומה לקריאה נוספת ז'יל פרו (אנ'), התזמורת האדומה; עברית: נחמן בן-עמי, מרחביה – תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ב 1972.[11] יהודית כפרי, זושה - מעמק יזרעאל לתזמורת האדומה, כתר ספרים, ירושלים, 2003. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%9C%...