Rabbi Refael Shapiro, Rosh Yeshiva of the Volozhin Yeshiva

Rabbi Refael Shapiro (1837–1921) was the famed Rosh Yeshiva of the Volozhin yeshiva and a son-in-law of Rabbi Naftali Zvi Yehuda Berlin (the Netziv). After the Volozhin yeshiva was closed down in 1892 by order of the Russian government, he reopened it, albeit on a smaller scale in 1899. He was the father-in-law of Rabbi Chaim Soloveitchik of Brisk and is known as the Toras Refael after his primary work.

Rabbi Shapiro ordained Rabbi Isser Yehuda Unterman (who would eventually become one of Israel's chief rabbis) who studied in the Kollel of the Volozhin yeshiva before opening his own yeshiva in the neighboring town of Vishova. Additionally, Rabbi Shapiro gave Semicha (rabbinical ordination) to Rabbi Moshe Shatzkes, known as the Łomża Rov, and Rabbi Meir Joshua Rosenberg.

Rabbi Shapiro died on the 23rd of the Jewish month of Adar in 1921. As a younger resident of Volozhin wrote many years later he was "Our Rov, our Genius, the first among firsts... His virtuous eyes radiated kindness... None could be compared to our Reb Refoel."

The man added, "When you looked at Reb Refoel it seemed that you are not facing a man from this world, but a man who was truly created in God's Image... Everyone who saw Reb Refoel remained enchanted by his personality for the rest of his life."

http://wiki.geni.com/index.php/Jewish_Dynasties

http://en.wikipedia.org/wiki/Refael_Shapiro

הרב רפאל שפירא (ה'תקצ"ז, 1837 - כ"ג באדר ב' ה'תרפ"א, 1921) היה רב העיירה וראש ישיבת וולוז'ין.

נולד בחודש אדר תקצ"ז (1837), בעיר סמורגון, לר' אריה לייב שפירא, רבה של קובנא, הידוע בשם ר' ליבלי קובנר. בשנת תרי"ב (1852), בהיותו בן חמש-עשרה, נלקח על ידי ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב, כחתן לבתו שרה רשא. בשנת תר"ל (1870)‏ נתמנה למשרת משנה ראש הישיבה בישיבת וולוז'ין, לצד חמיו הנצי"ב, והחל בהגדת שיעורים בישיבה שלוש פעמים בשבוע. בשנת תרמ"א (1881) ויתר על משרתו לטובת חתנו ר' חיים סולובייצ'יק מבריסק ויצא לכהן ברבנות בקהילת נובואלכסנדורובסק שבליטא.

בשנת תרמ"ו (1886) עבר לכהן ברבנות קהילת בוברויסק שברוסיה הלבנה כיום בלארוס. בשנת תרנ"ט (1899), עם פתיחתה מחדש של ישיבת וולוז'ין בהשתדלותם של נאמני הישיבה בווילנא ובמינסק ובהסכמת פרנסי וולוז'ין, הוזמן ר' רפאל לכהן כרב וראש ישיבת וולוז'ין. בדומה לכל ראשי ישיבת וולוז'ין, טבע ר' רפאל סיומת מיוחדת לצד חתימתו: "העובד עבודת התורה בוואלאזין". בשנת תרע"ה (1915), סמוך לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, התפזרה הישיבה ור' רפאל עקר למינסק, שם נפטר בכ"ג באדר ב' תרפ"א (1921).

הוא אבי שיטה לימודית ייחודית הידועה בשם "לשיטתיה", שילוב של חריפות בקיאותית ועמקות. שיטה זו מבקשת למצוא היקש בין הלכות שונות ודעות שונות של תנא, אמורא או פרשן תלמודי, ולהוכיח כי כל ההלכות והדעות האלו יש להן יסוד משותף וקירבה פנימית זו עם זו. מתוך גילוי המאפיין האחיד למקורות שונים של אותו מחבר, ניתן ליישב סתירות שהתגלעו בין מקורות אלו.‏

מחבר תורת רפאל, חידושים בהלכה וביאורים בדברי התלמוד והפוסקים, חלק אורח חיים, ירושלים תש"ג.

ר' רפאל הותיר אחריו מאשתו הראשונה שרא רשא, את בנו ר' יצחק ובתו ליפשא, אשת ר' חיים סולובייצ'יק מבריסק; ומאשתו השנייה דרייזל (אף היא בתו של הנצי"ב), את בנו וממלא מקומו ר' יעקב שפירא, ראש ישיבת וולוז'ין; ר' אריה שפירא, רב בביאליסטוק (אבי ר' משה שמואל שפירא); ר' ישראל איסר שפירא, רב בלאפיטש; בתו מירל אשת ר' ישראל ריף, רבה של זאגר ואביו של ר' נפתלי צבי יהודה ריף מרבני אמריקה. שני בנים נוספים, לוי ומנחם זונדל, נפטרו בצעירותם.

(ויקיפדיה)