Yoel Moshe Salomon

the circa dates are due to the translation of the Hebrew dates

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%...

http://collections.tourolib.org/collect/pioneers/index/assoc/D13.di...

יואל משה סלומון

נולד בירושלים, בבית שבחצר חורבת ר' יהודה החסיד, י"ח אדר תקצ"ח (1838), לאביו ר' מרדכי בן ר' אברהם שלמה זלמן צורף , שעלה ארצה מקיידאן עם בני ביתו בתקע"ב, ולאמו חנה בת ר' טוביה הצדיק מטולטשין, שהיה מראשוני העולים תלמידי הגר"א וממנהיגי עדת האשכנזים בעיר הקודש.

אבי אביו הגדיל לעשות למען גאולת חורבת ר' יהודה החסיד מידי נכרים; אביו התמסר לבנין ביתהכנסת הגדול של "החורבה" ולנסיונות חלוציים בחקלאות ובתעשיה, ושניהם פעלו למען חיזוק הישוב, ועליו הוטל לפתח את מורשת האבות ולהגביר פעלים להרחבת הישוב ולשכלולו בעיר ובכפר.

בילדותו נתפרסם בשם "העילוי הירושלמי" ובבחרותו למד תורה מפי גדולי ירושלים הרב שמואל סלנטוהרב משה לייב מקוטנא (בעל "זית רענן"). בן י"ח נשא לאשה את פרומה בת ר' אברהם רוטנברג , חסיד חב"ד, יליד רוסיה, שבמשך כמה שנים לפני עלותו ארצה התגורר בטריאסט ובמארוקו.

כשלש שנים אחרי חתונתו יצא בהסכמת אשתו והוריו וחותנו להשתלם בתורה בישיבות הגדולות בליטא,

בתקותם שבשובו ארצה יהיה מגדולי הרבנים בירושלים. יחד אתו יצא ללמוד ר' מיכל כהן , חברו מילדותו, שנתים למד בעיירה פודברזה והגיע לידיעה רבה בש"ס ופוסקים. הוצעו לו משרות רבנות בגולה, אך הוא השיב, שאין בדעתו להתפרנס מהתורה ומוטב להתפרנס מיגיע כפיו בארץ-ישראל מלהיות רב ומנהיג בחו"ל. יחד עם חברו הנ"ל יצא לקניגסברג שבפרוסיה, למדו בשלשה חדשים את מלאכת הליטוגרפיה (ואף תרגמו לעברית חוברת המכילה את תורת המלאכה הזאת), רכשו להם (בכספי הנדוניה של ר' יואל משה) מכונה ומכשירים לליטוגרפיה וחזרו ירושלימה לעסוק במלאכה.

חלק מהמכשירים נשבר בדרך, ובנותר עבדו, אך העבודה לא הכניסה די פרנסתם. אח"כ צרפו להם שותף שלישי, את ר' יחיאל ברי"ל חתנו של ר' יעקב ספיר (הוא התייר הנודע, בעל "אבן ספיר"), רכשו להם מכונת דפוס ואותיות מעטות ופתחו את בית-הדפוס העברי השני בירושלים (הראשון היה של ר' ישראל בק , שהתנגד להתחרותם בשל איסור "הסגת גבול" והתדיין עמהם בענין זה) והחלו לעבוד בו בעבודה עצמית. בהיות להם דפוס החלו להוציא באדר תרכ"ג את העתון העברי הראשון, הירחון "הלבנון" בעריכתו הראשית של ר' יחיאל ברי"ל ובהשתתפותם הקבועה של ר' יואל משה ור' מיכל הכהן.

היה בקי עוד מילדותו בתנ"ך וסיגל לעצמו סגנון עברי נמלץ ויפה בנוסח הימים ההם. עוד מילדותו נתגלתה בו נטיה להעלות רעיונות על הכתב, אלא שאז הוכרח להצטמצם, בגלל חוסר נייר, ולהסתפק בכמות הנייר שקנה בגרוש לחודש שדודתו מרים (אשת ר' אברהם יצחק טרכטנברג ) נתנה לו למטרה זו. משגדל ונתרחבו אפקי ראיתו ומחשבתו נתן ביטוי במאמריו בעתונו לרחשי לבו למען חיזוק הישוב והחיאת הארץ. בגלל קובלנה שנמסרה לממשלה, שאין רשיון ממנה לדפוס ולעתון, נסגרו העתון והדפוס. ר' יחיאל ברי"ל העביר את העתון לחו"ל ורימ"ס היה שולח לו שמה מאמרים, וכשהשיג חותנו של רימ"ס, בהשתדלות הציר האוסטרי באיסטמבול, רשיון לדפוס על שמו, קנה רימ"ס את חלקי שני שותפיו ומאז קיים הדפוס בירושלים בידי בניו ונכדיו עד היום.

עוד בתור אברך צעיר התמסר לעסקנות צבורית והשתתף בפעילות בכל המאמצים לביצור מעמדה של העדה האשכנזית בירושלים ומוסדותיה. בין השאר יש לציין את הפעולות להשגת שחיטה עצמאית לעדה האשכנזית, שבני העדה לא יהיו תלויים בשרירותם של הקצבים הספרדים ושיוכלו לקיים את מנהגיהם המקובלים בדיני כשרות, יסוד הועד הכללי כנסת ישראל - שתי הפעולות שיצרו שיתוף-פעולה בין הפרושים והחסידים, ועוד. היה גבאי בכמה מוסדות צדקה ובכל יום היה מרצה שיעור בתלמוד לקהל לומדים בבית המדרש.

בתרכ"ט היה אחד משבעת הראשונים שיסדו את שכונת "נחלת שבעה", כי לדעתו גרמה הצפיפות של הישוב היהודי בעיר העתיקה להתפשטות המגפה בו בתרכ"ו (בה נספו גם הוריו). אח"כ השתתף גם ביסוד

השכונות "מאה שערים", "אבן ישראל" ועוד והשתדל בעד יסוד קרן "מזכרת משה" על שם סיר משה מונטיפיורי לבנין בתים בירושלים.

בתרל"ג נסע יחד עם ר' זלמן לעווי בשליחות העדה לאסוף כספים להרחבת בנין "ביקור חולים" ושכלול העזרה הרפואית ליהודי ירושלים, לבל יהיו זקוקים לחסדי המיסיון. באותו מסע ייצג את העדה בדין-תורה שנערך בליבורנו שבאיטליה בדבר עזבון גדול שהספרדים. תבעו את כולו לעצמם. בהופעתו לפני הבארון שמעוןזאב רוטשילד הצדיק בפרנקפורט עמ הצליח להשיג את עזרת הצבור היהודי שבגרמניה לטובת "ביקור חולים".

בינתים לא הזניח את משאת-הנפש של אביו בדבר התישבות חקלאית. מצא לו חברים לדעה ולמעשה, יסדו את חברת "ישוב ארץ-ישראל" ומתרלה ואילך התמסר לפעולות למען יסוד מושבה חקלאית. טרח בכל הנסיונות לרכישת קרקע מקודם ליד יריחו, אח"כ את אדמת דוראן (רחובות לאחר זמן), ובסוף ברכישת אדמת פתחתקוה ובהתחלת העבודה בה. בשנת תרל"ז יסד וערך את עתונו "יהודה וירושלים" ועשה בו תעמולה נמרצת למען חיזוק הישוב בחומר וברוח, וביחוד למען התישבות חקלאית, ובתרל"ח הכריז על "כיתות עטו לאת". הפסיק את עבודתו העתונאית והצבורית בעיר ויצא להיות בין ראשוני החורשים והזורעים את אדמת ישראל. נשא את חלקו בכל הסבל והתלאות והקדחת שבימי בראשית של פתח-תקוה, וכשנתחדש הישוב בכפר יהודיה ליד פתח-תקוה, וגם אחרי שהחל בנין המושבה במקומה הקבוע נשאר עוד שנים אחדות עם כמה משפחות במושבם בכפר יהודיה ותמך בישיבה שנוסדה שם מטעם חברת "דגל תורה" בראשותו של הרב מרדכיגימפל יפה , בה היה מגיד השיעורים חתנו של ר' יואל משה סלומון הרב ראובן גוטפריד (ידידיה).

כשנתפרדה חבורת הלומדים נענה לדרישת הרב שמואל סלנט, השאיר את שני בניו בפתח-תקוה וחזר לירושלים לעסוק בצרכי צבור ולהשתתף בניהול המוסדות. בינתים פחתה התמיכה לישוב הישן, בגלל החתענינות הכללית שנתעוררה בין יהודי רוסיה כלפי ההתישבות החקלאית, ומצב יהודי ירושלים ומוסדותיהם נתערער. אז נסע בגיל ששים שנה לוילנה. הצליח להשפיע על הגאון ר' חיים עוזר גרודזנסקי שיחזור בו מיאושו ויעמוד שוב בראש הגבאות לתמיכה בישוב הירושלמי, וכן השפיע על גדולי הקהלה בכוון זה, שיבינו את כל הנימוקים המדיניים והכלכליים המחייבים את קיומו של הישוב העברי העירוני בירושלים גם לטובת ההתישבות החקלאית ומעמדנו בארץ בכלל.

בשובו המשיך לפעול לטובת הצבור ומוסדותיו וביחוד לטובת "ביקור חולים" שהיה בו גבאי ראשי ואף זכה להתחיל בהקמת בנינו החדש.

בדרך מקרה נודע לו שיש אפשרות להקים ישוב חקלאי יהודי ליד רפיח בשטח שמעבר לגבול, באיזור חצי-האי סיני, שהיה אז נתון לשלטון בריטי ולעת זקנה נסע עם כמה עסקנים ומומחים לחקור את התנאים

במקום על שפת המדבר. אך מטעמים מדיניים לא יכלה התכנית להגיע לידי הגשמה.

נוסף על כתיבתו הפובליציסטית היה כותב גם שירים בשפה תנ"כית יפה. ביחוד הכין את השירים שהגישה העדה למלכים, לבני מלכים ולשרים יהודים גדולים בעת ביקורם בירושלים. (אוסף משיריו יצא בחוברת קכ"ג של "מגנזי ירושלים" ע"י ר' פנחס בן צבי גראייבסקי, ירושלים תרצ"ז).

נפטר בירושלים, י"ב חשון תרע"ג. רעיתו פרומה האריכה ימים עד 93 שנים, זכתה לראות את הדור הרביעי של צאצאיה ונפטרה בביתה בנחלת שבעה, י"ב תשרי תרפ"ח.

בניו: יוחנן דוד, טוביה, אריה ליב, מרדכי וחיים. בנותיו: צפורה אשת העסקן משה גודל לוין, אסתר אשת ראובן ידידיה (גוטפריד) ז"ל.

יואל משה סלומון (1838 - 1912), רב, שד"ר, עיתונאי, עורך ומדפיס, מפורצי חומות ירושלים וממייסדי פתח תקווה.

הרב יואל משה סלומון נולד בירושלים לאביו, מרדכי סלומון, מראשי היישוב האשכנזי בירושלים. סבו, רבי אברהם שלמה זלמן צורף (הראש"ז), היה ממייסדי היישוב הישן האשכנזי. סלומון קיבל חינוך תורני בירושלים והמשיך את לימודיו בישיבה בליטא. כאשר חזר לירושלים הצטרף לבאי בית מדרשו של ר' עקיבא יוסף שלזינגר . הוא ניצל את שהותו באירופה ללימוד מקצוע הדפוס בקניגסברג, ועם שובו לארץ בשנת 1863 יזם ביחד עם מיכל הכהן הקמת בית דפוס עברי בירושלים. בדפוס זה נדפס כתב העת הלבנון, שסלומון היה אחד משלושת עורכיו לצד מיכל הכהן ויחיאל ברי"ל.

סלומון סירב לקבל כעובדה את הצפיפות, המחסור ודלות החיים שהיו מנת חלקם של אנשי "היישוב הישן", והיה מן הבולטים ב"פורצי החומות" - יוצאי היישוב הישן בירושלים שהיו לחלוצי המתיישבים מחוץ לחומות העיר העתיקה. ב-1869 ייסד, יחד עם עוד שישה חברים שהתאגדו באגודה, את שכונת נחלת שבעה והקים בה את ביתו. בשנת 1872 היה בקבוצה שניסתה לרכוש אדמות ביריחו נסיון שלא הצליח, כמו כן באותה שנה ניסה לרכוש את אדמות דוראן[1], כעבור כמה שנים, ב-1874, היה בין מייסדי שכונת מאה שערים שהתאגדו בצורה דומה לאגודת נחלת שבעה.

סלומון עסק גם בעבודה ציבורית כללית ובין השאר היה חבר הנהלת "הוועד הכללי כנסת ישראל" שהיה בזמנו המוסד הראשי של העדה האשכנזית בירושלים. למרות זאת הוא יצא נחרצות נגד תלותם של יהודי ירושלים בכספי החלוקה, והטיף להתיישבות חקלאית בארץ ישראל על בסיס כלכלי ויצרני. את דעותיו אלה ביטא בכתב העת "יהודה וירושלים" שייסד בשנת 1877 ושימש כעורכו. דעות אלה היו לצנינים בעיני הרבנים ראשי הכוללים, שהכריזו חרם על כתבי עיתו.

בשנת ה'תרל"ח 1878 נמנה סלומון בין מייסדי המושבה פתח תקווה, והתיישב במקום[2]. הוא עקר משם לאחר שפרצה מגפת מלריה במקום, וייסד את המושבה יהוד. ביהוד חי ועבד שבע שנים, ובערוב ימיו שב לירושלים, בשנת 1895 נשלח כשד"ר מטעם "הוועד הכללי כנסת ישראל" לרוסיה וכשהיה בעיר בויסק התארח אצל רב הקהילה הרב קוק בעקבות מפגש זה פעל להבאתו של הראי"ה קוק לא"י[3], בחודש חשוון בשנת ה'תרע"ג (1912) נפטר בירושלים ונקבר בהר הזיתים.

בנו, חיים סלומון, היה ממייסדי חברת התרופות "טבע".